העולם שלנו עשיר בצבעים. מימים ימימה ייחסו לצבעים משמעויות שונות, הכירו בהשפעתם על בני האדם והשתמשו בהם לצרכי התרבות והנפש. 

תוכלו למצוא כאן תמצית משמעויות המיוחסות לכל צבע ולבחור את הגוון שמתאים לכם בכדי להדגיש/ לחזק/ להוציא לאור איכויות שנמצאות בכם או ביקירכם.

 

צהוב:

תכונותיו העיקריות הן בהירות, החזרת אור, קרינה ועליזות.

בתורת ריפוי בצבע הצבע הצהוב נושא חותם של קלילות ועליזות. 

לפי דבריו של ואן גוך ״צהוב הוא צבע שמסוגל להקסים את אלוהים״. בציוריו הצהוב הוא שמח ויש לו את האנרגיה של השמש. 

גם בתרבות המאיה של מקסיקו העתיקה, השתמשו במילה ״kan״ שמשמעותה צהוב, כדי לתאר את האל שהחזיק את השמיים.

בתרבות הסינית העתיקה ייחסו לצבע הצהוב משמעויות גבוהות כמו השמש כמרכז גן העדן. בתקופות מסוימות היה מותר רק לקיסר ללבוש צהוב. המילה בסינית לצהוב, משמעותה גם ״קורן״.

גם בפנג שואי הצהוב הוא צבע השמש. הוא מרענן ממריץ ומחמם.

זהו צבעה של הצ`אקרה השלישית – "מקלעת השמש".

 

אדום:

אדום הוא צבע החיים. זהו צבע הדם והאש.

על פי תורת הצבע האדום הוא ביטוי לכוח החיות. הוא מסמל תשוקה, תאווה וכמיהה על כל צורותיהן. האדום מבטא דחף, רצון לנצח ואת כל צורות החיות והכח. הוא מסמל את כוח הרצון ואת הלהבה המציתה את רוח האדם. מבחינת זמנים מסמל האדום את ההווה.

אדום הוא אלמנט האש. 

על פי הפנג שואי זהו צבע יאנג, כלומר אקטיבי מאוד. 

זהו צבע המזל בתרבות הסינית. הוא מקושר לשמחה, פרסום, הצלחה ותשוקה. 

בסין ובתקופת האבן האירופאית קברו עם העצמות פיגמנט אדום כסמל להתחדשות החיים. בתרבויות רבות אדום משוייך להעזה ולגבורה.

בתרבות האפריקאית מבוטא האדום דרך המונח nyama שמשמעותו הכח הפוטנציאלי בכל הדברים.

אדום מייצג את הצ`אקרה הראשונה, צ`אקרת הבסיס, שהיא "השער האנרגטי" שלנו. 

ירוק:

הצבע הירוק הוא כמו חומר חיטוי. הוא מרפא, מווסת ומקל על מתח. כמו כן, הירוק מבטא יציבות וקביעות ומעל הכל, עמידה בפני שינויים. הוא מעיד על יציבות בהשקפה, מודעות עצמית איתנה ומייצג תקווה.

על פי הפנג שואי הירוק הוא הצבע הקרוב ביותר לאנרגיית העץ. הוא משרה אווירה מרגיעה ועם זאת גם רוטטת ומרוממת.

הירוק מסמל תקומה מחדש, בדיוק כמו עלי האביב שצומחים לאחר החורף האפור.

מקור המילה באנגלית green, משויך בשפה האנגלית העתיקה למילה growan שמשמעותה לצמוח/ לכסות בירוק.

באיסלאם הירוק הוא צבע קדוש. מוחמד נושא בדגל ירוק.

במצרים העתיקה הירוק סימל את הצמיחה ואת החיים עצמם. המושג לעשות דברים ירוקים היה ביטוי למעשים טובים ומועילים.

בימינו אנו, הירוק מיוחס למודעות אקולוגית.

הירוק מייצג את צ`אקרת הלב ומתקשר לתחושה הרמונית ונינוחה.

כחול:

כחול מסמל שלווה. התבונות בצבע ידועה כמרגיעה. הוא מסמל אחדות, תחושת השתייכות ועומק רגשות.

זהו הצבע של האינטואיציה והכשרונות השכליים הגבוהים ביותר.

הכחול הכהה הוא אמת ואמון, אהבה והתמסרות, כניעה ומסירות.

כאשר משתמשים בכחול , לרוב הוא יסמל את המיוחד, בעל הערך הרב ביותר. דוגמא לכך בביטוי דם כחול (המשויך למשפחת המלוכה). בתולדות האמנות שימוש בכחול היה נדיר כיון שהפיגמנט שייצרו ממנו את הצבע היה יקר מאוד. לכן שימש הכחול לרוב לתאור בגדי הקדושים.

הכחול מייצג את צ`אקרת הגרון ועל כן מתקשר גם לתקשורת.

 

 

סגול:

צבע הממזג בתוכו את האדום ואת הכחול ועל כן מחזיק משהו מתכונותיהם של שני הצבעים. הסגול מאחד את הכיבוש האימפולסיבי של האדום עם הכניעות הרכה של הכחול. זהו צבע החובק בתוכו שני הפכים.

סגול הוא צבע רוחני. כוחה של מדיטציה הרבה יותר עמוק תחת אור סגול. 

בטאואיזם הסגול מייצג את המעבר מיאנג ליין, אקטיבי לפאסיבי. זהו הצבע האחרון בקשת ולכן מייצג את סופו של הנודע ותחילתו של הלא נודע.

אצל הרומאים גוון מסויים של סגול סימל שפע, עמדת כוח וכבוד ולכן נלבש על ידי בעלי הכוח. בשלב מסויים, תחת חוק, הוא הורשה לשימוש רק על ידי הקיסרים. גם בתרבות של דרום מקסיקו ושל יפן השימוש בצבע הסגול שמור למקדשים. בסין יוחס הצבע למלוכה ולאלוהות.

בנצרות הסגול מיוחס לתהליכים רוחניים ולצמיחה.

הסגול מייצג את הצ`אקרה השביעית – "צ`אקרת הכתר", מצב של מודעות רוחנית מלאה, איזון וחוכמה.

 

שחור:

הכהה שבצבעים. מסמל את הגבול המוחלט.

במצרים העתיקה השחור איגד בתוכו את החיים ואת המוות יחדיו. הוא מסמל עוצמה, מסתורין וספיגה, כיון שהוא קולט אליו את כל קרני האור.

 

לבן:

הצבע הלבן מסמל טוהר, קדושה ובראשית. פריחתם הלבנה העדינה של עצי התפוח, האגס והתפוז מסמלים את בוא האביב, זמן של התחדשות. הצבע הלבן משחק בין הפכים. הוא החום הלוהט והקור המקפיא. ישנם בו ההשתקפות של הכל ושל הלא כלום.

ביבליוגרפיה:

אנדרסון, מרי.1992 . ריפוי בצבע. ישראל: אור-עם

בראון, סיימון. 2000. פנג שואי מעשי. ישראל: כנרת

לישר, מקס. 1986. מבחן הצבעים. תל אביב: מודן הוצאה לאור

Martin, Kathleen. 2010. The book of symbols. Koln: TASCHEN